אני מתעוררת לפעול רק שאני ממש בקרקעית, שזה מבחינתי 74~75
וגם שמתי לב שאחרי תקופה של ירידה במשקל תוקף אותי בולמוס חזק שאני נכנעת אליו בדרך כלל
שני הדברים האלה הם כנראה הפגמים הכי גדולים שלי בצירוף של הבעיה שלי עם לחזור הביתה ולא לזלול.
עכשיו כשרשמית חזרתי לנקודת ההתחלה ואני מרגישה גרוע ומלאת אשמה וחרטה אני רוצה להתחיל שוב.
כן זה נשמע כמו תקליט שבור בשלב הזה אבל זה או להתחיל שוב או לא לעשות כלום.
חבל לי על ההשקעה שנזרקה לפח ועל הזמן שאבד אבל אני מחליטה לשים את המחשבות האלה בצד, ממש לנעול אותם בקופסא ולא לתת להם להפריע לי כרגע כי אני גם ככה לא מרגישה טוב עם עצמי מספיק.
מה ישתנה הפעם?
פחות חגים לכן פחות בבית
חזרה ללימודים, שגרה קבועה בערך.
זה לא הרבה אבל זה משהו.
;){kind=link}